פסק-דין בתיק ת"א 150388-09

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעות למתן סעד הצהרתי המורה על אכיפת אותן הוראות בהסכם שכ"ט עליו חתמו הצדדים לצורך תשלום שכ"ט עו"ד המגיע לתובע אם וכאשר יתקבלו הפיצויים מהתביעות המתנהלות בגין התאונות מיום 6/10/07 ומיום 22/6/05 וכן לחייב את הנתבעות בתשלום עבור בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ.

התובע הינו עורך דין במקצועו, אשר התקשר עם הנתבעות בהסכם חוזי מיום 18/11/07 לצורך ייצוגן של הנתבעות בתביעת פיצויים בקשר לנזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 כתוצאה משני אירועי תאונות דרכים.

הנתבעת 1 נפגעה בשני אירועי תאונות דרכים, האחד אירע במהלך שנת 2005 ואילו השני אירע במהלך שנת 2007 .

הנתבעת 2 הינה אמה של הנתבעת 1 ואשר אף היא חתמה ביחד עם הנתבעת 1 שהינה בגירה על ההסכם מיום 18/11/07 אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ואשר על פי כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, זכאית לקבלת תשלום כמיטיבה ומטפלת בבתה הנתבעת 1 .

טענות התובע בקצרה :

לטענת התובע, בסמוך לאירוע תאונת הדרכים השני מיום 6/10/07 פנתה אליו הנתבעת 2 טלפונית וביקשה לשכור את שירותיו על מנת שיטפל עבורה ועבור בתה, הנתבעת 1 בהגשת תביעה לפיצויים בגין האירוע.

הנתבעת 2 גוללה בפני התובע את השתלשלות העניינים ובין היתר, התייחסה לאירוע התאונה השני והקשה מנשוא ששינה את חיי המשפחה ובעטיו נאלצה הנתבעת 1 לעבור מספר לא מבוטל של ניתוחים לצורך הצלתה ורק לאחר שהועברה הנתבעת 1 למרכז רפואי "רעות" ביום 18/11/07 הגיע התובע במיוחד לשם על מנת להיפגש עם הנתבעות ועם אביה של הנתבעת 1 לסכם את ההתקשרות בין הצדדים כפי שהתגבשה בהסכם שכ"ט עו"ד נספח א' עליו חתמו כאמור הנתבעות.

התובע קיים פגישה בת שלוש שעות במהלכה הסביר לנתבעות את ההליך שלקראתו הן הולכות, את זכויותיהן ואת האמור בהסכם שכ"ט באופן תמציתי, לא לפני שאביה של הנתבעת 1 קרא את ההסכם ואישר לנתבעות לחתום.

על פי תנאי ההסכם, סעיף 7.ג , במקרה שבו יבחרו הנתבעות להעביר את התיק לעו"ד אחר, לאחר הגשת כתב התביעה וקיומו של קדם משפט ראשון, יהא התובע זכאי לקבל שכ"ט עו"ד בשיעור של 2/3 משכר הטרחה הכולל שייפסק בתיק בצירוף מע"מ.

התובע צירף לכתב תביעתו טבלה המתפרסת על פני עמוד ומחצה המפרטת את כל הפעולות שבהן נקט מאז קיבל את הטיפול בעניינן של הנתבעות ועד למועד שבו פנו האחרונות לקבלת ייצוג באמצעות עו"ד אחר, לאחר הגשת כתב התביעה לביהמ"ש המחוזי במחוז מרכז וקיומם של מספר דיונים בביהמ"ש במסגרת קדמי משפט, הגשת בקשות ותגובות, הכוללות, בין היתר, שלוש בקשות לתשלום תכוף ומינויים של שני מומחים רפואיים.

בנוסף, עקב דחיית בקשה שנייה לתשלום תכוף הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון בצירוף בקשה לפטור מאגרה והפקדת עירבון, במקביל לכל אלה ייצג התובע את הנתבעת 1 במיצוי זכויותיה במל"ל, שכלל הכנתה לקראת הדיונים בוועדות לנכות כללית וניידות.

ביום 11/12/08 הגיעו הנתבעות ביחד עם אחיה של הנתבעת 2 למשרדו של התובע והודיעו, כי גמלה בהם ההחלטה להעביר את התיק לעו"ד אחר וכי הנתבעות מסכימות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 1/3 בלבד, בניגוד לאמור בהסכם עליו חתמו ומספר ימים לאחר מכן (14/12/08) יצר עו"ד קנר קשר עם התובע והודיע לו, כי קיבל לידיו את הייצוג של הנתבעות בתיק.

התובע ניסה, הן באמצעות פנייה לעו"ד החדש והן באמצעות פנייה לנתבעות, בטרם הוגשה התביעה להחתים אותן על כתב התחייבות לשאת בשכ"ט בהתאם לאמור בהסכם עליו חתמו ורק משלא עלה בידו לעשות כן נוכח סירובן של הנתבעות הוגשה התביעה שלפני.

לטענת התובע, טרח ועמל על התיק ימים כלילות, השקיע מאמץ ששכרו בצידו, בעוד שהנתבעות החזירו לו רעה תחת טובה ולא שילמו לו מאומה על חשבון שכ"ט המגיע לו בהתאם להסכם תוך התנערות מהתחייבותן בהסכם ובניגוד לשכר הראוי שהיה עליהן לשלם גם במקרה שבו לא היה נחתם הסכם בין הצדדים.

לטענת התובע, הוא זכאי למלוא השכר המופיע בהסכם ולחילופין זכאי לפיצויי צפייה כדי מלוא הסכומים הנתבעים בגין שכר טרחתו עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעות והתנהלותן חסרת תום הלב.

טענות הנתבעות בקצרה :

לטענת הנתבעות, הנתבעת 1 (תקרא להלן: "לימור") עברה שני אירועי תאונות דרכים כאשר האירוע השני, מיום 6/10/07 היה קשה וטראומטי, מצבה של לימור הוגדר בעקבותיו כמצב אנוש, היא נאלצה לעבור מספר לא מבוטל של ניתוחים על מנת לאפשר לה קיומם של חיים אנושיים ככל הניתן וזאת במשך תקופה של חודש ימים, אשר בסופה הועברה למרכז רפואי "רעות" בתאריך 6/11/07 לצורך הליך של שיקום שנמשך 3 חודשים.

לימור גוללה, במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידה את השתלשלות העניינים באופן מפורט וממילא את הסבל שנאלצה לעבור בעטייה של התאונה השנייה, אשר מן הסתם נמשך עד היום ואשר כלל בין היתר, התנהגות אלימה פיזית ומילולית של לימור כלפי עצמה וכלפי הסובבים אותה, בשל פוסט טראומה שעברה.

לימור מתארת כיצד איבדה כמעט כל צלם אנוש, סבלה מכאבים עזים, כאלו שאילצו אותה לצרוך משככי כאבים במינונים גבוהים וסבל נפשי שנבע מסוג הפגיעה.